תוצאות הפתולוגיה הגיעו

26.5.2011

כשלושה שבועות אחרי הניתוח קיבלנו טלפון מפרופ גוטמן שבישר לי כי הגיעו תוצאות הפתלוגיה מהניתוח. התוצאות היו מפתיעות.

בשיחה הקצרה הודיע לי פרופ גוטמן שיש לי (DCIS (Ductal Carcinoma in situ שהוא בעצם סרטן בראשיתו http://www.breastcancer.org/symptoms/types/dcis/.
ולא כמו שחשבו בהתחלה  ADH – Atypical Ductal Hyperplasia (טרום סרטן – שאינו שפיר אבל גם אינו סרטן). פרופ גוטמן אמר לי שאני יכולה להיות מרוצה מהבחירה שלי כי אם היתי עושה את הניתוח הקטן אז היום היתי צריכה לעשות את הניתוח הגדול (כריתה).

התוצאות:

Left simple mastectomy:
Ductal carcinoma in situ, high grade intermediate greade.
Comedo, solid and cribriform with necrosis patterns, with lobular cancerization. the foci of DCIS present in central part of specimen (adjacent to previous biopsy site) and in medial/upper quadrant.
The tumor present in 6 of 15 sections examined. 
Surgical margins free.
minimal distance from DCIS to: posterior margin – 0.15 mm (0/015 cm)
medial margin – 0.5cm

Estrogen receptor immunoreactivity observed in greater then 75% of tumor cells (score 4 range 1-4)

 Progesteron receptor immunoreactivity observed 50% of tumor cells (score 3 range 1-4)

פיתחנו את הנושא בפגישה עם פרופ גוטמן בהמשך. הוא אמר שהסרטן שנמצא הוא מסוג אלים אבל נתפס בזמן (עדין לא יצא מתעלות החלב) ולכן לדעתו לא אצטרך לעבור שום טיפול. הוא ביקש שנחזור לדר בלה קאופמן לייעוץ נוסף. לשאלתי איך זה יכול להיות שהיתה טעות כזו גדולה הוא ענה כי זו הסיבה שמחייבים ניתוח כאשר מוצאים ADH. הוא אמר שלמכשיר הMRI  קשה למצוא את הDSIC. גם הוא וגם בלה קאופמן אמרו שהגעתי בזמן וכי עוד שנה זה כבר יכל להיות סיפור אחר. ביום זה הבנתי עד כמה חשוב היה לגלות את הגן ולהיבדק באופן קבוע – והפסקתי להצטער על שנכנסתי לכל הסיוט הזה.

את הבלוטות לא הוציאו לי בניתוח כי לא חשבו שזה סרטן ממש אבל פרופ גוטמן אמר שאין צורך לעשות כלום וצריך רק להיות במעקב כמו קודם. בהמשך פניתי לדר קורח ושאלתי אותו איך יכול להיות שהוצאתי את השחלות ומצאו לי סרטן בשד. הרי כל המחשבה על הוצאת השחלות היא בעצם בשביל להקטין את הסיכוי לסרטן שד ושחלות – אז מה קורה פה? לטענתו – כנראה שהסרטן עוד התחיל לפני הניתוחים וחוץ מזה הניתוח אינו מכסה במאה אחוז ולכן חשוב להמשיך להיבדק כל הזמן.

קבענו שוב פגישה פרטית עם דר בלה קאופמן וכאשר נכנסו והראנו לה את התוצאות היא אמרה שיצאנו בזול. היא ידעה לפני שהגענו שיש שינוי בתוצאות הראשוניות כי אחרת לא הינו חוזרים אליה. היא אמרה שהיא רואה את זה כל הזמן ולמזלינו זה נגמר בDCIS אבל באותה מידה זה יכל להגמר בסרטן פעיל. היא העלתה כל מיני מחשבות עם הקרנות ועל כדור מניעתי ופסלה אותם גם בגלל שלא צריך וגם בגלל שאת הכדור אני לא יכולה לקחת בגלל בעיית הקרישה שלי וההקרנות לא שוס עם סיליקון.

בסיכומה של הפגישה – היא אמרה שהיא מבקשת שאני אתחיל להגיע באופן קבוע למחלקה שלה (אונקולגית שד) בתל השומר והיא תפגוש אותי שם. היא ביקשה ביקורות כל שלושה חודשים בגלל שהממצא נמצא חצי ס"מ מהקצה שהורידו ולכן בשנה הראשונה יש צורך במעקב צמוד.

אחרי הפגישה שלנו כבר לא היה לי קשה לקבוע תור לבית החולים וחודש וחצי אחרי היתי כבר במחלקה עם בעלי – זהו – תווית מספר 1 – מטופלת של מחלקת אונקולוגית שד. הפגישה עם דר בלה קאופמן היתה קצרה. הרבה הוראות לעתיד לבוא: MRI כל שנה (הראשון יהיה מידי), אולטרסונד כל שנה (כלומר כל חצי שנה או MRI או אולטרסונד), בדיקות דם כל חצי שנה, פתיחת תיק אצלה עם כל הניירת הרלוונטית (יצאתי עם שעורי בית לקראת הפגישה הבאה). היא ביקשה שאני אגיע למחלקה כל חצי שנה ובאמצע אני אבוא לפגישה אצל הכרורג – פרופ גוטמן (כלומר – בדיקה ידנית כל שלושה חודשים). היא אמרה שאחרי השנה הראשונה כנראה שנרווח את המפגשים אבל עוד נראה. היא עשתה לי בדיקה ידנית ואמרה לי שאני הדבר הכי שמח שהיא ראתה באותו היום – יצאתי ממש מחוזקת. החזרתי למזכירה את כל המסמכים שהיא הביאה לי כאשר נכנסתי למחלקה שמתייחסים לחולות אמיתיות ((דיאטה בהקרנות וכימותרפיה) וטופס החזר נסיעות לטיפולים כי לא היתי ב"ה צריכה אף אחד מהם).